קביעת שיעור הנכות הינו עניין לשופט ולו בלבד

מאז נחקק סעיף 6 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הועבר נושא קביעת הנכות הרפואית להערכתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, וזאת בחריגה מדיני הנזיקין הכלליים.

על פי דיני הנזיקין, התובע חייב להגיש חוות דעת מטעמו, הנתבע זכאי להגיש חוות דעת מטעמו ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי תקנה 130 – בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו בהסכמת הצדדים ואף שלא בהסכמתם.

מטרת חקיקתו של סעיף 6 א' היתה לייעל את הדיון ולקצרו ככל שניתן שכן בתחום תאונות הדרכים לא מתעוררת שאלת האחריות והדיון מתרכז בתחום הנזק בלבד.

התוצאה של חקיקה זו הינה שגורל המשפט ברוב המקרים מוטל על המומחה מטעם בית המשפט אשר חורץ את גורל התביעה בדרך כלל והנטייה הרווחת בבתי המשפט היא שלא להתווכח עם המומחה מטעם בית המשפט ולהותיר בידיו את הקביעה הרפואית באופן בלעדי.

מובן שגישה זו הינה בעייתית ביותר שכן התפקיד השיפוטי מועבר למעשה לגורם חיצוני, נושא של אתיקה שיפוטית וניגודי עניינים איננו מכוסה כלל בתקנות ובכל מקרה הרופא איננו שופט ולעיתים קרובות רזי התפקיד השיפוטי אינם מוכרים לו.

בפסקי דין רבים נקבע כי קביעת שיעור אובדן כושר ההשתכרות כמו גם הנכות התפקודית נתונים בתחום מומחיותו של בית המשפט וכי בכל מקרה הפוסק האחרון – גם בשאלת הנכות הרפואית הינו בית המשפט אולם בדרך כלל מיד אחרי הצהרות בומבסטיות אלו אימץ בית המשפט את קביעת המומחה הרפואי מטעמו ללא עוררין. 

לאחרונה ניתן פסק דין של השופטת כבוד אילני בבית משפט השלום בירושלים ת.א 16800/08 אלון ירימי נ' הפניקס, פסק דין שבו בית המשפט מילא בתוכן את האמירה לפיה הוא הפוסק האחרון גם בנושאים רפואיים. 

המומחה הרפואי שמינה ביהמ"ש בתיק קבע שלתובע (שיוצג ע"י משרדנו) אשר נפגע בקרסול בגיל 15 לא נותרה נכות אורטופדית.

בחקירתו הנגדית קבע הרופא ד"ר אהוד לבל כי ישנה הסתברות נמוכה ביותר שהפגיעה בקרסול ותוצאותיה קשורות בתאונה. עם זאת, המומחה לא הצליח להסביר מה מקורה של הפגיעה בקרסול שעה שכל התיק הרפואי מעברו של התובע עמד בפניו ולא היתה בתיק זה כל עדות לפגיעה כלשהי.

ביהמ"ש הפנה מטעמו שאלות הבהרה למומחה בהן שאל מהי הנכות הרפואית שיש לתובע בקרסול גם ללא קשר לתאונה. המומחה השיב כי מדובר בנכות של 10%.

בית המשפט, לאחר ששמע את כל הראיות בתיק כולל עדויות של בני משפחה, סרב ללכת בתוואי שהמומחה הרפואי סלל עבורו. בית המשפט סרב להניח כי ילד בן 15 סובל מנכות בקרסולו בגין פגיעה טראומטית אחרת או מכל סיבה שהיא – חוץ מתאונת הדרכים – כאשר אין שמץ ראיה לא בתיק הרפואי ולא בשום מקום אחר על טראומה או על טיפול  או תלונות בעברו שיכולים היו להעיד על נזק קודם רפואי בקרסול. מאחר שכל העדויות בתיק לרבות המסמכים הרפואיים העידו על כך שהפגיעה בקרסול נצפתה אחרי התאונה, אם כי לא אובחנה בטיפול הראשוני, ייחס ביהמ"ש את הנכות לתאונה.

בית המשפט שלל לפיכך את קביעתו של המומחה, החזיר לעצמו את המושכות בניהול התיק ופסק לתובע סך כולל של 285,000 ₪ ובהם 200,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי.

אמור מעתה – גם קביעת הנכות הרפואית והקשר בינה לבין תאונת הדרכים הינה תפקיד שיפוטי מובהק וסעיף 6 א' לא הוציא את ניהול המשפט מידי השופט והעבירו למומחה הרפואי מטעם בית המשפט שכן המומחה הינו כלי עזר בלבד במילוי התפקיד השיפוטי ולא הפוסק הסופי בשום עניין.

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

נפגעת מרשלנות רפואית? מתי יש לפנות לעורך דין

נשאלת השאלה: כאשר אדם חושש או חושד כי נפגע במהלך פרוצדורה רפואית, יתכן ובשל רשלנות רפואית, מתי המועד האופטימלי להיוועץ בעורך דין?

בכל מקרה של חשש לרשלנות רפואית אין להמתין ובסמוך ככל שניתן לקרות המקרה, גם אם הנזק עוד לא יתגבש וגם אם העובדות אינן ברורות, יש להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום שיכוון את הניזוק כיצד לנהוג, אם לא לשכור את שירותיו באופן מלא.

טיפול בתיקי רשלנות רפואית יכול לקחת זמן רב. החומר הרפואי במקרים מסויימים עלול "ללכת לאיבוד" או אפילו לעבור שינויים, במקרים קיצוניים, וככל שהזמן חולף הבסיס העובדתי לתביעה עלול להתערער.

בתיקים מסוג זה הראיה המרכזית ברוב המוחלט של המקרים הינה המסמכים הרפואיים מזמן אמת של הטיפול הרפואי ואין חשיבות, בדרך כלל, לעדויות כאלה ואחרות של הנפגע או של הרופאים.

לכן יש חשיבות עילאית להשיג את החומר הרפואי בשלב הראשון וזאת מטבע הדברים יעשה עורך הדין באופן מקצועי ויעיל יותר מאשר הנפגע עצמו.

לעיתים, מתעורר החשש בלב הנפגע כי פנייה של בא כוחו למוסד הרפואי או לרופא תקשה עליו את המשך הטיפול או תגרום להתנכלות כלפיו מצד הממסד הרפואי.

לחשש זה אין יסוד וזכותו המלאה של כל מטופל לקבל את החומר הרפואי בעניינו הינה זכות בסיסית הנוגע לפרטיותו ולגופו, זכות המעוגנת בחוק ובפסיקה.

אשר על כן המלצת משרדנו הינה כי בכל מקרה של מקרה מחשש של כשלון בטיפול הרפואי ו/או חשד לרשלנות רפואית על הנפגע ו/או בני משפחתו לפנות מוקדם ככל שניתן ולשכור את שירותיו של עו"ד המתמחה בתחום רשלנות רפואית על מנת שיבחן את התיק וימליץ כיצד לפעול.

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

תקופת ההתיישנות להגשת תביעות לילדים שנולדו ב"הולדה בעוולה" הוארכה ע"י בית המשפט העליון עד ליום 28/8/15

בתאריך 28.8.2014 זכה משרדנו בפסק דין חשוב מאד ועקרוני (בר"ע 4512/13 ורע"א 6201/13 ביה"ח הסהר האדום נ' פלוני): בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון נקבע כי הורי ילדים שנולדו עם מומים אשר לא אובחנו במהלך ההריון (בגלל רשלנות של הרופא המטפל או בבדיקת האולטרא סאונד) – יוכלו להגיש תביעה גם אם הלידה היתה לפני יותר מ-7 שנים (ואפילו לפני 24 שנה!) בתנאי שהתביעות יוגשו עד ליום 28.8.2015!

כדי להבין את החשיבות של פסק הדין צריך לחזור קצת אחורה ב"מכונת הזמן".

לפני כ-30 שנה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין הידוע בשם "זייצוב". בפסק דין זה נקבעה לראשונה הזכות של ילד שנולד עם מומים שלא אובחנו במהלך ההריון לתבוע את הרופא על רשלנותו.

לסוג תביעה כזה קראו "הולדה בעוולה". בפסק הדין הנ"ל ("זייצוב") נותרו השופטים במחלוקת (שלא הוכרעה 30 שנה) על איזה סוג נזק ש"פוספס" בהריון אפשר לתבוע. האם רק על מומים קשים מאד או גם, לדוגמא, על חוסר כף יד.

בגלל מחלוקות אלו ונוספות בפרשנות פסק הדין – ניתן לפני כשנתיים ע"י ביהמ"ש העליון פסק דין הקרוי "המר" שבו בוטל פסק דין "זייצוב" וביהמ"ש קבע:

1.         לילד אין זכות תביעה נגד הרופא אשר לא אבחן מומים במהלך ההריון.

2.         זכות תביעה במקרה כנ"ל ניתנת רק להורים.

לאור פסק דין "המר" נוצרה תסבוכת משפטית רצינית! אם זכות התביעה היא רק של ההורים הרי שהתביעה שלהם מתיישנת בתום 7 שנים מיום הלידה בעוד שכשהתביעה היתה תביעת הקטין הוא יכול היה לתבוע עד הגיעו לגיל 25! (7 שנים אחרי הגיעו לגיל 18)

מה יעלה בגורל ילדים שנולדו עם מומים שהוחמצו במהלך ההריון לפני יותר מ-7 שנים  והוריהם לא הגישו את התביעה כי חשבו כל הזמן (בהתאם לפס"ד "זייצוב") שיש להם זמן עד הגיעם לגיל 25?!

בתיק הסהר האדום נגד פלוני ייצגנו ילד כזה. התביעה שלו הוגשה  אחרי פס"ד "המר" אבל הלידה שלו היתה לפני למעלה מ-7 שנים.

בית החולים טען שהתביעה התיישנה. אנחנו טענו שהתביעה לא התיישנה כי לא יתכן שפסק דין המר התכוון לקפח את הילדים הללו והוריהם שלפי תומם לא מיהרו עם הגשת התביעה כיוון שסברו שמועד ההתיישנות הוא רק בגיל 25.

ביהמ"ש העליון קיבל את טענתנו וקבע שצריך לתת לכל הילדים הללו והוריהם "תקופת התארגנות" של 3 שנים מיום פסק דין "המר" ומכיוון שחלפו כבר שנתיים מאז פסק דין "המר" הוא קבע שניתן להורי ילדים שנולדו עם מומים והינם כיום בני שבע ומעלה ועד גיל 24 להגיש תביעות למשך שנה נוספת היינו עד ליום 28.8.2015.

בעקבות זכייתנו בפסק הדין פנתה לשכת עורכי הדין הודעה של הלשכה ובאמצעותה הודיעה לו על זכותו להגיש תביעה במקרה כזה עד ליום 28.8.2015

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

 

 

פסק דינו פורץ הדרך של השופט דרורי בנושא ה-X השביר נותר בעיקרון על כנו

בית המשפט העליון בפסק הדין של השופט עמית אליו הצטרפו השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן השאיר בעקרון את פסק דינו פורץ הדרך של השופט דרורי בענין ה-X השביר ע.א 2124/12 ו-5203/13) מיום 30.10.14.

בשעתו, בתאריך 27.1.12 נתן השופט דרורי את פסק דינו פורץ הדרך בת.א 5416/03 של בית המשפט המחוזי בירושלים, שם קבע את אחריות קופ"ח ללידה של ילדה הסובלת מתסמונת ה-X השביר וקבע סכומי פיצויים גבוהים ביותר בשיעור של כ-14,000,000 ₪, סכום אשר הופחת בערעור כפי שיפורט להלן.

תסמונת ה-X השביר הינה תסמונת גנטית הניתנת לאבחון בבדיקה גנטית מיוחדת אשר קיומה היה אפשרי החל מראשית שנות ה-90 אולם לא נכנסה לסל הבריאות כבדיקה מחייבת ע"י רשויות הרפואה עד השנים האחרונות.

תסמונת זו גורמת לילודים לפיגור, אוטיזם, חולשה פיזית ניכרת, רגישות למחלות קשות ושאר פגיעות קשות אם כי לא למוגבלות פיזית בתנועה.

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של השופט דרורי כי בשנת 1994 היה על רופא הנשים המטפל ליידע את האם בזמן ההריון על אפשרות קיומה של בדיקה גנטית בנושא ה-X השביר.

בית המשפט חזר על האבחנה שעשה השופט דרורי, בין מתן הוראה מפורשת לקיום הבדיקה שלגביו לא היתה כל חובה על הרופא, אולם להבדיל, בשנת 94 היתה מוטלת על הרופא החובה לידע את האישה על האפשרות לבצע בדיקה שכזו באופן פרטי ועל חשבונה גם כשלא היתה חובה לבצעה.

בכך אישר בית המשפט העליון את הקונסטרוקציה המשפטית שביצע השופט דרורי עת החיל את הלכת סידי (ע.א 4960/04 ערן סידי נ' קופ"ח) משנת 2005, בנושא בדיקות אולטראסאונד, שם פותחה האבחנה בין החובה להפנות לסקירה מורחבת לבין יידוע האם על אפשרות קיומה של סקירה כזו באופן פרטי, על בדיקות ה-X השביר בשנים הרלוונטיות.

בנושא הנזק קיצץ בית המשפט העליון סכומים ניכרים משומת הנזק שנקבעה ע"י השופט דרורי.

א.          בית המשפט הפחית את ראש הנזק המרכזי של עזרת האחרים, שם פסק השופט דרורי בהתאם להלכת אקסלרוד (ע.א 3375/99) סך של 17,500 ₪ לחודש וקבע כי סכום זה "הוא על הצד הגבוה, בהתחשב בכך שהילדה עצמאית לחלוטין בפעולות היום יום" והעמיד את הפיצוי החודשי לעתיד בראש נזק זה ע"ס 10,000 ₪.

ב.          בנושא כאב וסבל, שם פסק השופט דרורי לפי אבות הנזק השונים סך של 2,535,066 ₪ לילדה והוריה, החיל ביהמ"ש העליון את הלכת "המר" (ע.א 1326/07), ההלכה שקבעה כי בתיקי הולדה בעוולה עילת התביעה איננה של הילוד אלא של ההורים, בשל ההוצאות העודפות שנגרמו ויגרמו להם וביטלה את עילת התביעה של הילוד על העוולה שנגרמה לפני לידתו, וקבע כי ראשי הנזק הרלוונטיים הינם כאב וסבל להורים בלבד ופגיעה באוטונומיה ופסק סה"כ 500,000 ₪ לכל הורה.

ג.           בית המשפט קבע כי "משנפסק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, אין מקום לפיצוי בגין הפסד השתכרות, שהוא ראש נזק שנפסק לזכות הנפגע" והפחית סך של 395,990 ₪.

ד.          בסיכום לאחר שניכה ניכויים קטנים נוספים הפחית בית המשפט העליון בערכי פסק הדין את הסך של 4,870,937 ₪ והעמיד את סכום פסק הדין לאחר ניכוי גמלאות המל"ל ובתוספת שכ"ט על סך 8,000,000 ₪.

יצוין כי הילדה נשוא הדיון הינה נכה 100% (בת 14 בעת הדיון) הסובלת מפיגור בינוני, מהפרעות קוגנטיביות והתנהגותיות, אולם התפתחותה המוטורית תקינה והינה עצמאית באופן יחסי בפעולות היום יום. היא אינה יודעת קרוא וכתוב, יכולת השפה שלה מצומצמת והינה צופה בקלטות המתאימות לגיל גן.

בית המשפט העליון אישר את קביעתו היסודית של השופט דרורי כי אין לשים את הילדה במוסד וכי טובת הילדה דורשת כי תמשיך להתגורר עם הוריה עד גיל 21 ומגיל זה או במועד מאוחר יותר:"ככל שיהיו מסוגלים בני הבית לשאת את המגורים המשותפים, תעבור הילדה להתגורר בצמידות בבית ההורים בליווי מטפל צמוד".

נציין כי משרדנו זכה לאחרונה בתיק (רע"א 5412/13 בי"ח אגודת הסהר האדום נ' פלוני) בבית המשפט העליון העליון שם נקבע כי במקרים של "הולדה בעוולה" (כמו אי אבחון מום של X שביר) גם לאור הלכת המר מחודש מאי 2011, יש להורים זכות להגיש את התביעה עד ליום 28.8.15 גם אם חלפו שבע שנים מיום הלידה.

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

על שופטים ונשיאים

בימים אלו עומדת הכנסת בפני בחירת נשיא חדש לישראל.בין האנשים שהציעו את מועמדותם נכללה השופטת בדימוס דליה דורנר.

להבדיל מחברי הכנסת וכמעט כל אזרחי המדינה המכירים את הגברת רק מהופעותיה הפומביות מלאות ההוד ההדר והממלכתיות, אני וחברי עורכי הדין שנזקקו לשירותיה המשפטיים בהיותה שופטת מכהנת בעיקר בבית המשפט המחוזי בירושלים מכירים גם צדדים אחרים שלה. צדדים מאוד מאוד לא מחמיאים.

סיפור מאוד חזק הטבוע בזיכרוני הינו ביום המשמח בו נולד בני האמצעי . הוא נולד בשעה 06:00 בבוקר ובשעה 09:30 היה קבוע לי דיון בפניה בבית המשפט. ביקשתי מעורכת דין ממשרדי להודיע לה על כך שלא אוכל להגיע ולדחות הדיון ליום אחר. הנחתי כמובן שהעניין הוסדר כשלפתע לתדהמתי הוזעקתי לטלפון בעמדת האחיות ( באותם ימים עוד לא היה טלפון סלולרי..) שם מסרה לי עורכת הדין כי השופטת דורנר סירבה לדחות את הדיון בטענה ש " אז מה אם אשתו ילדה. תפקיד האישה ללדת ותפקיד הבעל להביא פרחים.." ! זה היה מבחינתי השיא של התנהלות כוחנית , קצרת רוח חסרת סבלנות ומלאת רוע כלפי עורכי הדין והמתדיינים שהופיעו בפניה.

מספר שנים לאחר מכן כשהיא כיהנה בעליון והחלה לבנות את תדמית ה" פמיניסטית " ו"ליברלית" מצאתי לנכון לספר לציבור מי היא גברת דורנר במאמר שפרסמתי בביטאון לשכת עורכי הדין ולאחר מכן גם ב"מעריב" . מאמר זה צוטט בספרו של חברי-שותפי יראון פסטינגר "של מי הבית הזה".

נדהמתי כשנבחרה לאחר פרישתה לנשיאת מועצת העיתונות אבל כשהחליטה שמתאים לה להיות נשיאת מדינת ישראל החלטתי שחובתי להביא לידיעת הציבור מי המועמדת . לצערי העיתונאים סירבו לפרסם זאת וכך מצאתי את עצמי נאלץ ערב הבחירות לנשיאות לפנות אל כל חברי הכנסת במכתב אותו אני מביא בפניכם:

שר/ה נכבד/ה ח"כ /ה נכבד/ה

אני פונה אליך ב"דקה ה90" על מנת להביא בפניך את התרשמויותיי כצרכן של המערכת השיפוטית , בתוקף עבודתי כעורך דין, מהמועמדת לנשיאות השופטת בדימוס דליה דורנר.

הסיבה היחידה  בגללה אני פונה רק עתה היא שטרם פנייה זו  פניתי, כבר מהרגע בו הודיעה הגב' על מועמדותה, למספר עיתונאים על מנת להביא בפניהם את הדברים אולם אף אחד מהם לא העז לפרסמם . במקרה הטוב נקבל את דבריהם כי " אין בדברים עניין " או כי הם  " כבר פורסמו " ( לפני למעלה מ10 שנים ובטרם הגב' היתה מועמדת לנשיאות … ) או כי  " ממילא אין לה סיכוי"  ובמקרה הרע , איך אומרים אצלנו המשפטנים, " לא ניתן לשלול" שאי הפרסום נובע מהחשש להסתבך עם נשיאת מועצת העיתונות.

כך או כך הבחירה מחר בידך וזכותך וחובתך לבחור במועמד הטוב ביותר בעיניך אולם חשוב שתדע/י טרם שתבחר/י את כל העובדות לגבי כל המועמדים ובעניין הזה ברצוני להביאן בפניך מנקודת מבטו של צרכן המערכת השיפוטית.

אני עו"ד כמעט 32 שנים בירושלים . חכמינו אמרו כי " אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו" . אני "זכיתי"  "ליהנות" מהמזג השיפוטי שלה שנים רבות. השיא היה כשנולד בני לפני 23 וחצי שנים בשעה 0600 בבוקר וביקשתי לדחות דיון שהיה קבוע בפניה לאותו בוקר בשעה 0930 .היא סירבה לדחות את הדיון ודרשה שאתייצב!!!! ושימו לב לסיבת הדחייה  :                 " אז מה אם אשתו ילדה? תפקיד האישה הוא ללדת ותפקיד הבעל להביא פרחים "… הדבר כל כך הרגיז אותי ( עד היום ) עד שכאשר היא כיהנה בעליון וזכתה לתשבחות על היותה "ליברלית" ו " פמיניסטית" , פרסמתי מאמר בביטאון לשכת עורכי הדין בו סיפרתי מי היא ומה היא . מעשה שהוא על גבול התאבדות לעו"ד פעיל המופיע בבתי המשפט. ( אגב  -בניגוד לתחזיתי בסוף המאמר – לא רק שלא קיבלתי תגובות מגנות למאמר זה אלא שזכיתי לחיזוקים ושבחים רבים על מאמר זה  ועל אומץ ליבי לא רק מכל עורכי הדין שקראו אותו אלא גם מהרבה קולגות שלה …).

שבתי ופרסמתי מאמר זה ב"מעריב" כשפרשה לפנסיה לפני 10 שנים תחת הכותרת "ברוך שפטרנו"  והוא צוטט  בספרו של חברי-שותפי עו"ד יראון פסטינגר " של מי הבית הזה" ממנו העתקתי וסרקתי לך את הכתבה בעותק המצורף.

אני מקווה כי הבאתי לך תועלת וכי בבואך למלא את חובתך תדע/י טוב יותר למי ניתן קולך.אני חש שמילאתי את חובתי האזרחית להביא את הדברים בפנייך כדי שאף אחד לא יופתע במהלך שבע השנים הבאות מממזגו/ה והליכותיו/ה  של נושא/ת המשרה הרמה.

תודה על תשומת הלב

נתי רון

 

נחיה ונראה מה יוליד יום. אני משוכנע שהיא לא תיבחר לנשיאות ורק נדהם מהחוצפה שלה להעמיד את עצמה כמועמדת למשרה רמה זו.

פסק דין בו זכה משרדנו בנוגע לרשלנות רפואית בניתוח להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס

ביום 13.4.14 זכה משרדנו בפסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 3366-09 דנינו לימור נ' המרכז הרפואי הלל יפה) . התיק נוהל בהצלחה רבה על ידי עו"ד דוד וינטר , שותף במשרד , אשר נעזר בעו"ד זהבית אקרמן ממשרדנו.

העובדות בקצרה : הגב' דנינו עברה  שני ניתוחים להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס.במהלך ניתוחים אלו נכרתו 4 בלוטות הסמוכות לבלוטת התריס  ( הקרויות  "יותרת בלוטת התריס") אשר בהיעדרן האדם סובל מירידה קיצונית ברמות הסידן בדם ( היפוקלצמיה).

בית המשפט קבע שביה"ח התרשל בכך שעל אף שידע או לפחות צריך היה לדעת שכל הבלוטות נפגעו במהלך הניתוחים הוא לא השתיל מיידית את אחת הבלוטות שנפגעו לגוף , פרוצדורה מקובלת אשר מונעת את בעיית הירידה ברמות הסידן בגוף.

יש לציין כי בית המשפט קבע בפסק הדין שהידע הרפואי שהיה קיים בזמן ביצוע הניתוחים חייב לבצע את השתלת הבלוטה שנפגעה ואי ביצוע ההשתלה הינו רשלנות רפואית. בית המשפט דחה את טענת הרופאים לפיה הם הפעילו שיקול דעת כשהחליטו שלא להשתיל את הבלוטה.

בית המשפט פסק לתובעת שחייה נפגעו מאוד כתוצאה מהניתוחים והירידה ברמות הסידן בגוף ( היא מחוברת למשאבת סידן לגוף ) פיצוי בסך כולל של 710,000₪  לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי ובתוספת הוצאות משפט  ושכר טרחת עו"ד.

יש לציין כי הסכום שנפסק משקף רק מחצית מנזקיה של התובעת שכן בית המשפט קבע כי הסיכויים לצלחת הניתוח להשתלת בלוטה ( לו היה נעשה כנדרש) עומדים על 50 אחוז בלבד לכן פסק לתובעת רק מחצית מנזקיה . אלמלי כן הסכום הנפסק היה כפול !

אנחנו במשרד מרוצים מאוד מהתוצאה ומהפיצוי הכספי המשמעותי לו זכתה הנפגעת . יחד עם זאת אנו שוקלים לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון על מנת להגדיל את הפיצוי שנפסק !

אם נתקלתם בכל בעייה של רשלנות רפואית אתם מוזמנים ליצור קשר עמנו ולקבל מאיתנו את אותו שירות מסור לו זכתה הגב' דנינו .

על ניהול רשלני של לידה הגורם לשיתוק ידו של התינוק (erb's palsy – שיתוק על שם ארב)

השבוע ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בו התקבלה תביעה של תינוק שחולץ בלידת ואקום וכתוצאה מהחילוץ הטראומטי נגרם לו שיתוק הקרוי "שיתוק ע"ש ארב" ) ובאנגלית erb's palsy

המדובר באירוע משנת 2004. התינוק נולד בבי"ח אלדג'אני ובמהלך הלידה התרחש אירוע של  "תקיעת כתפיים", אירוע הידוע כסיוט של כל רופא מיילד כאשר הראש של העובר בחוץ וכל הגוף עדיין בתעלת הלידה ולא ניתן לחלצו משום שהכתפיים "נתקעות" בצוואר הרחם. הדבר גורם בדרך כלל לירידות בדופק העוברי ומצוקת עובר מה שמחייב את חילוצו המיידי. הבעיה שלא ניתן כבר ללכת לניתוח קיסרי כי הראש של התינוק כבר בחוץ! סיוט כזה מחייב הפעלת מכשירים בלידה כגון ואקום שהופעל כאן שהוא מעין משאבה שמצמידים לקרקפת העובר ומנסים בעזרת הואקום שנוצר למשוך את כל הגוף. בדרך כלל לידה כזו מסתבכת עם נזק שנגרם ליד של העובר אותה מנסים למשוך כדי לחלץ אותו וזה מה שקרה במקרה שלגביו ניתן פסק הדין.

התביעה אגב הוגשה גם נגד קופת חולים בגין ניהול רשלני של ההריון אולם בית המשפט דחה את הטענות נגד קופת חולים והתמקד רק בניהול הלידה.

כמו בבלוג שכתבתי בשבוע שעבר גם כאן  עמד הרישום הרפואי במרכז הדיון. השופטת התרעמה על כך שבגיליון לא תוארה הלידה הטראומטית ואפילו לא העובדה שהופעל ואקום וזאת בניגוד להנחיות נייר עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה וחוזר של משרד הבריאות. העדר הרישום גורם לתובעים " נזק ראייתי" היינו נזק של אפשרות ההוכחה של התביעה כי כעת אף אחד לא יכול באמת לדעת מה קרה שם . כדי שלא יהיה כדאי לרופאים ובתי חולים להשמיט לטשטש או לטייח רישומים – קבעו בתי המשפט כלל לפיו במקרה של חסר רישומי שכזה הנטל עובר על בית החולים להוכיח שהוא לא התרשל (במקום שהתובע יצטרך להוכיח שבית החולים כן התרשל). הכלל הזה יושם גם במקרה המתואר כאן.

בית המשפט קבע  שבית החולים לא הצליח להוכיח שהוא לא התרשל בניהול הלידה ולכן פסק לזכות התינוק (שהינו כבר ילד בן 10).

הילד סובל היום מנכות של 50% לצמיתות ובית המשפט פסק לו סך של יותר מ 2 מליון ₪ !

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

על הורים, תסמונת גנטית, רישום רפואי ורשלנות רפואית

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי במחוז המרכז בו נדחתה תביעה של ילד והוריו כנגד קופת חולים על כך שהילד נולד עם תסמונת גנטית מסויימת (בכוונה אינני נוקב בשמות לא של המעורבים ולא של התסמונת).

לפי סיפור המעשה האם עשתה מספר בדיקות גנטיות שאחת מהן יצאה 'לא טוב' היינו שהיא נשאית לתסמונת מסוימת. הדבר חייב את האב להיבדק גם כן דבר שלא נעשה. למזלם שתי הלידות הראשונות הסתיימו בשלום אולם בלידה השלישית נולד ילד עם תסמונת.

ההורים טענו כי פשוט לא ידעו על כך שבבדיקה יצא שהאם נשאית וזאת משום שבמועד בו נשלחה אליהם הבדיקה הם לא היו בארץ ולבקשתם התוצאות נשלחו לרופא. בכרטיס הרפואי אכן כתוב כי כל הבדיקות תקינות למעט אחת שבה האם נמצאה נשאית ולפיכך האב הופנה לבדיקת נשאות, אולם ההורים טענו כי הרופא לא ידע אותם בתוכן הרישום אלא רשם זאת לעצמו כשקיבל את התוצאות (כשהם היו כאמור בחו"ל) ועם שובם לא עדכן אותם.

 בית המשפט לא קיבל את גרסת ההורים ודחה את התביעה כשעיקר נימוקיו הם:

  • הביקור בו נרשמו התוצאות של הבדיקות היה אחרי שובם של ההורים
  • במועד אותו ביקור יצאו על פי המחשב שתי הפניות האחת לאב לביצוע בדיקת נשאות והשנייה לאם לביצוע תבחין משולש אותו היא מודה שביצעה מכאן שקיבלו ביד באותו מעמד גם את ההפניה לבדיקת נשאות.
  • בית המשפט קיבל את גרסת המכון הגנטי לפיו במועד האירוע הם לא שלחו תשובות לרופא המטפל אלא רק לנבדקת מכאן שלא היתה כל דרך שהרופא יקבל את התשובות אלא לאחר שעברו דרך התובעים.
  • נקודה מעניינת: בית המשפט קיבל עדות של רופאה שהעידה שלאחר שהתגלתה התסמונת האב "פלט" שחשב שלא צריך לעשות את בדיקת הנשאות כי הוא " רק רבע אשכנזי".

משרדנו שמייצג רק תובעים בתביעות רשלנות רפואית רגיל לטעון שמה שלא רשום ברשומה הרפואית לא קיים. ואכן בתי המשפט בישראל קבעו שוב ושוב כי אם הרופא לא רשם ברשומה את מה שהיה צריך לרשום אזי הוא לא עשה את מה שהוא אומר עכשיו שעשה או לא אמר את מה שהוא  אומר עכשיו שאמר.

פסק הדין הזה הוא תמונת הראי של האמור היינו שכשהרישום בגיליון נח לרופא דווקא אזי יקשה מאוד על החולה לסתור את הרישום ויש סיכוי שתביעתו תדחה אם היא מבוססת על כך שהרישום אינו נכון.

 אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית

שמי יראון פסטינגר ואני שותף מנהל במשרד רון – פסטינגר. ברצוני להבהיר בקצרה ובלשון בני אדם את הדילמה השכיחה בתיקי רשלנות רפואית בהם מבקש בית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו, וכן על הקשיים הניכרים שמעוררת פרוצדורה זו.

מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הרשלנות הרפואית איננו דומה למינוי מומחה בתחומים רפואיים אחרים או לעניינים שאינם מתחום הרפואה, זאת מאחר והמומחה הרפואי מתבקש למעשה לקבוע שקולגה שלו למקצוע נהג ברשלנות, קביעה שיכולה להביא לתוצאות קשות לרבות הליכים פליליים, משמעתיים, פגיעה בשם טוב ועוד.

בשל חשש זה מתקשים רופאים רבים ליתן חוות דעת כנגד עמיתיהם בתחום הרשלנות הרפואית, וישנם תחומים רפואיים בהם לא ניתן לקבל חוות דעת פרטית בארץ והתובעים נאלצים להביא מומחה מחו"ל (בשל "קשר השתיקה" של הרופאים – שיכול במקרים מסוימים לשמש נימוק למינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, מקום בו לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעים, ראה החלטתו של כב' השופט זילברטל בתיק המטופל על ידי משרדנו, רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל על החלטתו של כב' השופט יוסף שפירא בת.א. (י-ם) 6743-09-11).

ועדת קלינג, ועדה ציבורית בראשות כב' השופט ג. קלינג, שמונתה בשנת 1993 על ידי ממשלת רבין ז"ל על מנת לבדוק את כל נושא הרשלנות בארץ, קבעה עוד בשעתו שהפרוצדורה של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש איננה מתאימה בתחום הרשלנות הרפואית. הח"מ שימש נציג לשכת עוה"ד בישראל בוועדה.

וכך קבעה הוועדה:

".. אלא שמינוי מומחה על ידי בית המשפט, בנוסף למומחים מטעם בעלי הדין, אינו פותר את הקשיים שעליהם הוצבע, אלא מוסיף עלויות של מומחה שלישי. המומחה מטעם בית המשפט צפוי לחקירה נגדית על ידי שני בעלי הדין, ועל פי הפסיקה אין בית המשפט חייב לאמץ את חוות דעתו דווקא. תחת להכריע בין שתי חוות דעת שהביאו שני בעלי הדין, על בית המשפט להכריע בין שלוש חוות דעת" (עמ' 54 לדו"ח הועדה).

ובהמשך קובעת הוועדה :

"…הפקדת ההחלטה בידי מומחה או מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, שיגיש חוות דעת, חשופים לאותו סיכון, שלרופא יש דעה שמקורה בהכשרתו, בנסיונו או באסכולה שעליה הוא נמנה"… (עמ' 56 לדו"ח הועדה)

בבית המשפט קיימות גישות שונות בנוגע לסוגיה זו כאשר חלק מהשופטים נוטים, לנוכח ניגודי האינטרסים, הקשרים החברתיים והאחרים בין הרופאים ומתן חוות דעת עבור חברות ביטוח, להימנע ממינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. שופטים אחרים ממנים באופן מיידי מומחה מטעם ביהמ"ש ויש הטוענים, למעשה, כי גורל המשפט ייחרץ מחוץ לכותלי ביהמ"ש בידי המומחה הרפואי שכן, כידוע אין זו מלאכה קלה לגרום למומחה רפואי לחזור בו מחוות דעתו בעת חקירתו הנגדית.

שתי הגישות מתקיימות בפסיקה. כך למשל פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 4330/07 מוזס אריאל נ' מדינת ישראל ואח', שקבע כי מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש הינה פרוצדורה הכרחית ונדרשת, אולם יחד עם זאת הגדיר למומחה קריטריונים של אי תלות שקשה למצוא כמותם במציאות.

כך, קובע כב' השופט רובינשטיין כי: "מינוי מומחים על ידי בית המשפט צריך ככלל, להיות מקרב מומחים שאינם נותנים חוות דעת פרטיות אלא לבית המשפט בלבד" (ראה גם בע"א 10895/08 גילי גולן נ. גנאם דלאל. כן נדרש כי יובהר שמומחה שימונה לא חיווה דעתו באותו ענין כלל, ועוד.

דרישות אלו, כמעט ואינן מעשיות ולפיכך הלכה למעשה מאיינות את האפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט.
מכל מקום, כב' השופט זילברטל, קבע לאחרונה ברע"א 4799/12 פלונית ואח' נ' שרותי בריאות כללית ואח' כי אין מקום לעשות שימוש בפרוצדורה כזו בדרך קבע ועל נקלה, תוך שהוא מפרט את הבעיות והקשיים הכרוכים במינוי מומחה כזה.

"אכן, אין לי אלא לשוב ולהדגיש את החשיבות שאני רואה בקיומה של מודעות בקרב השופטים לכל אותן השלכות שיכולות להיות למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולקשיים שמינוי כזה עלול להעמיד בפני בעלי הדין, ובעיקר בפני התובעים. אין להחליט על מינוי כאמור אלא לאחר שיקול דעת מעמיק ולאחר שתינתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם."

לנוכח ניגודי האינטרסים של הרופאים, ולנוכח העובדה כי כללי האתיקה השיפוטית האלמנטריים החלים עליהם כלל לא ברורים למומחים הרפואיים (ראה למשל בש"א (י-ם) 2705/08 חנה גולדברגר נ' ד"ר מיכאל גולדנהירש ואח' שם פסל כב' השופט סובל חוות דעת מטעם הנתבעים שנתן הרופא המטפל כנגד המטופלת שלו בניגוד לכללי האתיקה הרפואית!!), המדיניות של משרדנו בנושא הינה להתנגד דרך קבע לפרוצדורה זו של מינוי מומחים מטעם ביהמ"ש. כך למשל בת.א. (י-ם) 2633/00 דאוד אוראל (קטין) ואח' נ' קופ"ח מכבי ואח' הגענו עד לביהמ"ש העליון בבקשה לפסילת מומחה רפואי שעה שהתברר שהאחרון שהיה חברו של המומחה מטעם הנתבעים, כתב עמו ספרים ואף שימש כיועץ בתיקים אחרים לחברת הביטוח MCI שהייתה הנתבע הממשי באותו תיק בעוד שהשופט אשר ישב בדין בביהמ"ש המחוזי סבר כי אין בכל האמור כדי לפסול את המומחה, סבר ביהמ"ש העליון אחרת. על כך אמר כב' השופט ריבלין:

"דין הערעור להתקבל. צירוף הנסיבות שהועלו בבקשה, והצורך בשמירה על מראית פני הצדק והאובייקטיביות של המומחה, מטים, במקרה זה, את הכף, ולו אך במעט, לטובת מינוי מומחה אחר תחת המומחה שמונה."

בימים אלו מתקיים בבית משפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט א. פרקש דיון בת.א. 33506-11-10 עזבון המנוחה גרויסמן ראיסה ז"ל ואח' נ' שרותי בריאות כללית ואח'. לאחר שכשלו מאמצי הגישור פנו הנתבעים בבקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. ביהמ"ש, לאחר ששמע את טענות הצדדים, לרבות התייחסותנו להלכת דאוד הנ"ל, ולנוכח התנגדותנו דחה, בשלב זה את הבקשה. מצ"ב פרוטוקול הדיון לרבות החלטת ביהמ"ש.

הנתבעים פנו בבקשה לעיון מחדש למינוי המומחה מטעם ביהמ"ש, מצ"ב הבקשה.

בהתאם להחלטת ביהמ"ש משרדנו הגיב לבקשה לעיון מחדש מטעם הנתבעים, מצ"ב התגובה, ואנו נעלה לאתר את החלטת ביהמ"ש לבקשה הנוספת לכשתינתן.

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

פרשת רמדיה –השלכות פסק הדין הפלילי על התביעות האזרחיות

פרשת רמדיה –השלכות פסק הדין הפלילי על התביעות האזרחיות

שלום רב לקוראי הבלוג

שמי נתן רון ואני שותף-מנהל במשרד עורכי הדין רון-פסטינגר המתמחה בתביעות נזיקין בנוגע לנזקי גוף בכלל ותביעות בנוגע לנזקי גוף ונפש עקב רשלנות רפואית בפרט.

בשבוע האחרון היה דיון נרחב בתקשורת בקשר לפרשה הידועה כ"פרשת רמדיה".רציתי לנצל את הבלוג הזה כדי להסביר מעט עניינים שקשורים להיבטים המשפטיים של הפרשה. המדובר בהכרעת הדין שניתנה במשפט הפלילי שהוגש כנגד מספר גורמים בהנהלת חברת "רמדיה" בקשר עם שיווק פורמולה של תחליף חלב לתינוקות שאחד מהרכיבים שלה היה חסר- דבר אשר גרם לנזק ואף למוות של מספר תינוקות שצרכו את הפורמולה.

הכרעת הדין זיכתה את אחד הנאשמים מכל אשמה , את השני הרשיעה בעבירה שולית שאינה קשורה כלל לנזק שנגרם לתינוקות והנאשם השלישי הורשע בעבירה שיש לה קשר לנזק.

מה משמעות הכרעת הדין? האם היא מונעת את האפשרות להגיש תביעת נזיקין? התשובה היא : לא

הקשר היחידי שיכול היות בין הרשעה בפלילים לבין האפשרות להגיש תביעת נזיקין "אזרחית" הוא שאם יש הרשעה בפלילים ניתן להיעזר בה כדי לבסס את התביעה האזרחית. מאידך , זיכוי אינו מונע תביעה כזו. כולם בוודאי זוכרים כיצד או.ג'י. סימפסון זוכה במשפט הפלילי בקשר לרצח בת זוגו ובתביעה אזרחית שהגישו כנגדו הוריה –לאחר הזיכוי- חויב לשלם להם פיצויים משום שבתביעה זו נקבע שהוא גרם למותה !

מי שמעורב , כמו אנשי משרדנו ,ב"ברנז'ה" של תביעות הנזיקין יודע שנגד רמדיה הוגשו מספר לא מבוטל של תביעות על ידי ילדים ( באמצעות הוריהם כמובן ) שנפגעו עקב צריכת הפורמולה . גם המשרד שלנו טיפל במספר תביעות כאלו . לזכותה של "רמדיה" ניתן לציין שהיא מצאה את המנגנון לטפל בתביעות אלו , בדרך כלל,ביעילות ובזריזות דבר שהינו כמובן לתועלת שני הצדדים.

לא צריך נזק ענק ורחב היקף כמו "רמדיה " כדי לתבוע !

חשוב לזכור שפרשת רמדיה היא מקרה קיצוני וברור של נזק שנגרם למספר רב של תינוקות אולם הרבה פעמים יכול להיגרם נזק לאדם ( או תינוק) בודד עקב מתן שגוי של תרופה או מזון שיכול להסב נזקי גוף קשים עם תוצאות קשות.משרדנו טיפל במקרים של אנשים שניזוקו למשל על ידי תרופה שהיתה להם רגישות ספציפית אליה והרופא לא בדק זאת לפני כן . גם במקרים אלו זכו הנפגעים לפיצוי הולם על נזקיהם ובאף אחד מהמקרים לא הגיש הלקוח שלנו תלונה למשטרה כנגד הרופא וממילא לא נפתחה חקירה והרופא לא עמד לדין פלילי.

חברות המזון התרופות והמוסדות הרפואיים כמובן משלמות פרמיות של מיליונים על מנת לבטח את עצמן מפני תביעות על נזק שנגרם ברשלנותם . אין שום סיבה לתת " מתנה" לחברות הביטוח על ידי הימנעות מתביעה במקום שיש חשד לרשלנות שלהם שגרמה לנזק גוף.

נשתדל לעדכן אתכם ,מעת לעת, במתרחש בעולם המשפט הנזיקי ובסוגיות מעניינות נוספות בהן מטפל משרדנו
הקשורות לעולם זה.

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.